יצאתם מהגישור בלי הסכם. הצד השני, בשלב מסוים, אמר משפט שנשמע כמו התנצלות – "אני מצטער שזה הגיע לזה", או אפילו "אתה צודק, לא הייתי צריך לכתוב את זה". עכשיו אתם שואלים את עצמכם שתי שאלות: האם בכך סגרתם את הדלת לבית המשפט, ומצד שני – האם אפשר להשתמש במשפט הזה כראיה.
התשובה הישרה לשתי השאלות: לא. בקשת סליחה בחדר הגישור אינה מונעת מכם להגיש תביעה – אבל היא גם לא תשמש אותכם כראיה, וזו הנקודה שרוב האנשים מגלים מאוחר מדי.
אני עו"ד שמעון האן, יו"ר ועדת לשון הרע בלשכת עורכי הדין במחוז ירושלים. בתחום שלי הגישור הוא כלי מרכזי, כי בתיקי שם טוב הצדדים לא באמת נאבקים על כסף אלא על הכרה – ולכן חדר הגישור הוא לעיתים המקום היחיד שבו אפשר להשיג את מה שבית המשפט לא יכול לתת. במאמר הזה אסביר בדיוק מה חסוי, מה לא, ומה נשאר בתוקף אחרי שהגישור נגמר.
מה החוק קובע: סעיף 79ג לחוק בתי המשפט
הבסיס נמצא בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. סעיף 79ג לחוק קובע, בין היתר, שדברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי.
זה לא "המלצה" ולא "נוהג" – זה כלל ראייתי. הפסיקה התייחסה לחסיון הזה כאל אחד התנאים הבסיסיים שמאפשרים לצדדים לדבר בפתיחות, ומכאן היקפו הרחב במיוחד. ההיגיון פשוט: אם כל מילה שתיאמר בגישור תוכל להוגש נגדך בבית המשפט, אף אחד לא יפתח את הפה, והגישור ימות.
התוצאה המעשית היא שהחסיון חוסם את שני הצדדים באופן סימטרי. וכאן נמצאת התובנה שאני מבקש שתיקחו מהמאמר הזה:
החסיון שמגן על הצד השני הוא אותו חסיון שמונע ממך להשתמש במה שהוא אמר.
אני מקבל שיחות כאלה לא מעט: "הוא הודה בגישור שהוא כתב את זה בכוונה, יש לי עדים בחדר". והתשובה שאני צריך לתת היא שההודאה הזאת, ככלל, לא תיכנס לבית המשפט. זה מתסכל, וזה גם מה שמאפשר לגישור לעבוד מלכתחילה.
מה חסוי ומה נשאר בתוקף
| מה קרה | מה מצבו אחרי הגישור |
| הצהרות, הודאות והתנצלויות שנאמרו בחדר | ככלל חסויות ואינן ראיה בהליך אזרחי |
| הצעות פשרה וסכומים שנזרקו לאוויר | חסויות. "הוא הציע 40 אלף" אינו ראיה לחבות |
| ויתורים טקטיים שנעשו כדי לקדם הסכם | חסויים |
| מסמך שהיה קיים ממילא לפני הגישור | קביל. הגישור אינו "מחסן" שמחסן מסמכים |
| עובדה שניתן להוכיח ממקור עצמאי | קבילה דרך המקור העצמאי |
| הסכם גישור שנחתם | חוזה מחייב לכל דבר. ראו בהמשך |
| עצם קיומו של הליך גישור ומועדיו | בדרך כלל אינו חסוי |
שימו לב במיוחד לשורה הרביעית, כי היא מקור לטעות נפוצה: הצגת מסמך בחדר הגישור אינה הופכת אותו לחסוי. מי שהניח שכדאי "להכניס" מסמך בעייתי לגישור כדי להגן עליו – טעה. מסמך שהיה קיים לפני ההליך נשאר בר-גילוי אחריו, בהתאם לדיני הגילוי הרגילים.
הסכם גישור שנחתם – זה כבר סיפור אחר לגמרי
חשוב להפריד בין שני מצבים שאנשים מבלבלים ביניהם:
גישור שהסתיים בלי הסכם. ההליך היה, נאמרו דברים, לא נחתם דבר. הדלת לבית המשפט פתוחה לחלוטין, וכל מה שנאמר בחדר נשאר בחדר.
גישור שהסתיים בהסכם חתום. כאן המצב הפוך: הסכם גישור הוא הסכם מחייב, ואם הוא קיבל תוקף של פסק דין – הוא ניתן לאכיפה ככזה. הסכם כזה יכול לכלול ויתור על תביעות, ואז אכן נסגרה הדלת – לא בגלל ההתנצלות אלא בגלל החתימה.
ולכן ההמלצה המעשית שלי: בגישור אפשר לדבר בפתיחות. את מה שחותמים צריך לקרוא בעיון, ורצוי לא לחתום על נוסח סופי באותה ישיבה בלי לעבור עליו עם עורך הדין שלכם. הפתיחות היא בדיבור. הזהירות היא בחתימה.
אז למה בכלל להתנצל בגישור?
בתחום שאני עוסק בו זו לא שאלה תיאורטית, וזו נקודה שמעטים מבינים.
בתיקי לשון הרע ופגיעה בשם הטוב, הנזק העיקרי אינו כספי אלא תחושת ההשפלה וההכפשה. ולכן התנצלות – ובמיוחד פרסום התנצלות או הבהרה – היא לעיתים הסעד היחיד שנותן ללקוח את מה שהוא באמת רצה. בית המשפט יכול לפסוק פיצוי, אבל הוא לא יכול לגרום לאדם להתנצל בלב שלם, והוא כמעט תמיד לא יחזיר את הפוסט למקומו הנכון בעיני הסביבה.
בפועל, לא מעט תיקים בתחום הזה נסגרים במתווה שכולל הסרת הפרסום, פרסום הבהרה או התנצלות בנוסח מוסכם, והתחייבות להימנע מפרסומים נוספים – לצד תשלום, או לפעמים במקומו. הסדר כזה מושג בגישור, לא באולם.
לכן כשלקוח שואל אותי אם "כדאי לו להתנצל בגישור", התשובה שלי היא שהתנצלות בחדר הגישור אינה הודאה שתשמש נגדו, והיא לעיתים הכלי הזול והמהיר לסיים תיק שאחרת יימשך שנתיים.
הטעויות שאני רואה בחדר הגישור
- להתייחס למגשר כאל שופט. המגשר אינו מכריע ואינו פוסק. הערכה שהוא משמיע איננה תחזית מחייבת, וגם לא ראיה.
- להיכנס בלי לדעת מה נחתם על ההליך עצמו. יש הסכם גישור מקדמי שמסדיר סודיות ותשלום למגשר. כדאי לקרוא אותו, כי הוא יכול להוסיף התחייבויות מעל הדין.
- להניח שהחסיון מכסה הכול. הוא רחב, אך אינו הופך מסמכים קיימים לחסויים ואינו מוחק עובדות שניתן להוכיח ממקור אחר.
- לחתום מותשים. הרוב המוחלט של ההסכמים הבעייתיים שאני רואה נחתמו בשעה השלישית של הישיבה, כשכולם רצו ללכת הבית.
- לוותר על סעד שאינו כספי. בתיקי שם טוב, מי שמתמקד רק בסכום מפספס לעיתים את מה שבאמת יסגור לו את העניין – הסרה, הבהרה או התנצלות פומבית.
בהקשר הזה כדאי לקרוא גם על ליטיגציה אזרחית ומסחרית ועל תביעה על הוצאת דיבה – כדי להבין מה בית המשפט כן יכול לתת ומה עדיף להשיג בהסכמה.
לסיכום: יצאתם מגישור ולא בטוחים מה נשאר לכם? פנו אליי לפני הצעד הבא
אני יודע שהיציאה מגישור שלא הצליח היא רגע מבלבל. מצד אחד יש תחושה שנאמרו דברים חשובים, ומצד שני אין שום דבר בכתב, ואף אחד לא הסביר לכם מה מזה בכלל שווה משהו. אני מבין גם את התסכול של מי שמשוכנע שהצד השני "הודה בהכול" ומגלה שזה לא יעזור לו בבית המשפט. אני לא מבטיח לכם ניסים, כי אין קסמים בעולם המשפט.
אבל אני כן מבטיח שנמפה יחד בדיוק מה נשאר לכם ביד: אילו מסמכים היו קיימים לפני הגישור ולכן קבילים, אילו עובדות ניתן להוכיח ממקור עצמאי, ומה בדיוק חתמתם – אם חתמתם. אבחן אם קיים מתווה שיכול לסגור את זה מחוץ לאולם, ואם לא, נגיש תביעה מנוסחת שלא נשענת על אף מילה מחדר הגישור.
אל תסתמכו על מה שנאמר בחדר, ואל תוותרו רק כי הגישור נכשל. פנו אליי עוד היום לפגישת ייעוץ, ונבחן יחד את התמונה המשפטית המלאה