מה נחשב כהוצאת שם רע על פי החוק?

חוק איסור לשון הרע, קובע את התנאים להתגבשות הפרסום המהווה פגיעה בשמו הטוב של אדם או תאגיד. בעוד שבדברים שנאמרו בעל פה נדרש שהם יגיעו לאדם אחד לפחות מלבד הנפגע, הרי שבפרסום בכתב הדין מרחיב את האחריות באופן משמעותי. לפי סעיף 2(ב)(2) לחוק, פרסום בכתב נחשב לכזה גם אם לא הוכח שהגיע לאדם שלישי בפועל, ובלבד שהיה עלול להגיע אליו לפי הנסיבות.

מה זה הוצאת שם רע על פי החוק בישראל?

כדי להבין מהי הוצאת שם רע, עליכם להכיר את ארבעת המרכיבים המרכזיים שהחוק מגדיר. המרכיב הראשון הוא קיומו של פרסום. החוק אינו מסתפק במחשבות או בביטויים שנאמרו לאדם בחדרי חדרים. פרסום יכול להיות בכתב, בדפוס, בעל פה, ואף בציור, דמות או צליל. בעידן המודרני, פוסט ברשת חברתית, הודעה בקבוצת וואטסאפ או תגובה באתר חדשות נחשבים לפרסום לכל דבר ועניין.

המרכיב השני הוא תוכן הדברים. עליכם לשאול האם התוכן עלול להשפיל את האדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם. החוק מגן גם על המקצוע והפרנסה שלכם.

אם הפרסום עלול לפגוע באדם במשרתו, בעסקו, במקצועו או במשלח ידו, הוא עשוי להיכנס תחת הגדרה של הוצאת דיבה במקום העבודה. חשוב להבין כי המבחן הוא פוטנציאל הנזק, ולא רק הנזק שנגרם בפועל.

המרכיב השלישי עוסק בזהות הנפגע. הוצאת שם רע יכולה להיות נגד אדם פרטי, אך גם נגד תאגיד או קבוצת בני אדם.

עם זאת, כאשר מדובר בלשון הרע על ציבור, הכללים להגשת תביעת דיבה הם מורכבים יותר ודורשים אישורים מיוחדים. המרכיב הרביעי הוא מבחן האדם הסביר.

בית המשפט אינו שואל רק אם הנפגע נעלב, אלא האם הציבור הרחב היה מפרש את הדברים כפגיעה בשם הטוב. עם זאת, חשוב לדעת כי לא כל עלבון יזכה אתכם בפיצוי. בתי המשפט עושים שימוש הולך וגובר בעקרון "זוטי דברים", המאפשר לדחות תביעות בגין פגיעות מזעריות או חסרות משקל ממשי.

ביטויים שנאמרו בעידנא דריתחא (ברגע של כעס) או גידופים שגרתיים שאינם חורגים מנורמות מסוימות, עשויים להיחשב ככאלו שאינם מקימים עילה משפטית מספקת.

איך מוכיחים שנעשתה הוצאת שם רע?

תהליך ההוכחה בתיקים אלו דורש הבנה עמוקה של התנאים להגשת תביעת דיבה. בשלב הראשון, עליכם להוכיח שהפרסום אכן התקיים. אם מדובר בפוסט שנמחק או בהודעה קולית, יש להציג צילומי מסך או הקלטות. תיעוד מדויק של הפרסום בזמן אמת הוא הנדבך הקריטי ביותר להצלחת ההליך המשפטי. בעידן הדיגיטלי, תוכן עלול להימחק בשבריר שנייה ולכן הוכחת הפרסום דורשת לעיתים פעולות טכנולוגיות מהירות.

עורך דין יפעל במקרים כאלו לשימוש בכלים המשמרים את ה"מטא – דאטה" של העמוד – אלו הם נתונים דיגיטליים פנימיים המוכיחים את מועד יצירת הפוסט ואת זהות המשתמש המדויקת.

במצבים שבהם המידע כבר נמחק, ניתן לבצע פעולות משפטיות להוצאת צווים שיחייבו את ספקיות האינטרנט או הרשתות החברתיות למסור את המידע הגולמי.

בשלב השני, יש לנתח את משמעות המילים. בית המשפט מפעיל את מבחן האובייקטיביות. אחת הנקודות המורכבות ביותר בהליך היא ההבחנה בין קביעת עובדה לבין הבעת דעה. עורך דין המנהל את התיק ינתח האם הדברים שנכתבו מוצגים כעובדה קיימת, למשל האמירה "הוא גנב כסף", או כדעה אישית כמו "התנהלותו נראית לי לא תקינה".

הבחנה זו היא משמעותית, שכן החוק מעניק הגנה רחבה בהרבה להבעת דעה מאשר להצגת עובדות שאינן נכונות.

בשלב השלישי, נבחנת שאלת הנזק. כאן חשוב להבחין בין שני מסלולים. המסלול הראשון הוא תביעה עם הוכחת נזק. במסלול השני, ניתן לדרוש פיצוי ללא הוכחת נזק.

חוק איסור לשון הרע מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי כספי משמעותי גם אם לא הוכח נזק ממשי. בחירה באסטרטגיה הנכונה בין הוכחת נזק לבין הסתמכות על הפיצוי הסטטוטורי עשויה לסייע בביסוס התמונה הנדרשת לבית המשפט.

מהו גובה הפיצוי שניתן לקבל בתביעה?

גובה הפיצוי בתביעות על הוצאת דיבה פגיעה בשם הטוב אינו קבוע. נכון לשנת 2023, תקרת הפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח סעיף 7א(ג) לחוק עומדת על 80,000 ש"ח.

במקרים שבהם מוכחת "כוונה לפגוע" לפי סעיף 7א(ד), רשאי בית המשפט לפסוק כפל פיצוי בסך של עד 160,000 ש"ח. חשוב לציין כי סכומים אלו צמודים למדד המחירים לצרכן ומתעדכנים מדי שנה ב-1 בינואר.

כאשר מוגשת תביעה הכוללת הוכחת נזק, הסכומים יכולים להיות גבוהים בהרבה. במקרים של פגיעה בעסקים גדולים, הפיצויים עשויים להגיע למאות אלפי שקלים. בית המשפט ישקול את חומרת הפרסום, את היקף התפוצה שלו ואת התנהגות המפרסם לאחר המקרה.

אם המפרסם פרסם הכחשה או התנצלות בולטת, בית המשפט עשוי להפחית את גובה הפיצוי. מנגד, אם המפרסם המשיך לעמוד מאחורי דבריו הפוגעניים, הדבר עשוי להוביל להחמרת הסכום.

קיימות נסיבות שבהן בית המשפט עשוי להקל עם הנתבע ולהפחית את גובה הפיצוי מכוח סעיף 19 לחוק. מדובר במקרים שבהם המפרסם לא ידע כי מדובר בלשון הרע, התנצל באופן כנה, או נקט בצעדים להפסקת הפרסום מיד עם דרישת הנפגע.

אילו הגנות עומדות למי שפרסם את הדברים?

החוק מעניק הגנות משמעותיות למפרסמים במצבים מסוימים. ההגנה המוכרת ביותר היא הגנת "אמת בפרסום". כדי ליהנות מהגנה זו, על המפרסם להוכיח שהדברים שפורסמו היו אמת, ושהיה בפרסום עניין ציבורי.

עניין ציבורי הוא מונח משפטי המגדיר מידע שחשוב לציבור לדעת לצורך גיבוש דעה בעניינים רלוונטיים.

הגנה מרכזית נוספת היא הגנת תום הלב. הגנה זו רלוונטית במצבים שבהם המפרסם לא ידע ולא היה עליו לדעת שהדברים אינם נכונים. חריג מעניין נוסף המוכר בפסיקה הוא הגנת "העיתונאות האחראית".

הגנה זו עשויה לעמוד למפרסם גם אם יתברר בדיעבד כי חלק מהעובדות לא היו נכונות, ובלבד שהוכח כי הוא ביצע בדיקה יסודית והוגנת של הנתונים לפני הפרסום.

עבור התובע, המשמעות היא שיש להוכיח לא רק שהדברים שקריים, אלא שהמפרסם התרשל בבדיקתם.

בשלב זה, עורך הדין יבצע ניתוח סיכונים מעמיק. הוא יבחן האם לצד השני יש ראיות מוצקות להגנת "אמת דיברתי" או האם ניתן לערער על תום הלב שלו. זיהוי נקודות התורפה בטיעוני ההגנה של הצד שכנגד הוא המפתח לניהול נכון של התביעה.

כיצד עורך דין פועל לניהול תביעת לשון הרע?

הצעד הראשון בניהול המקרה הוא שליחת מכתב התראה. מכתב זה נועד להבהיר לצד השני את חומרת המעשה ולדרוש את הסרת הפרסום. במקרים רבים, מכתב התראה מוביל לפתרון הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט.

אם המפרסם מסרב לשתף פעולה, השלב הבא הוא הגשת תביעה על הוצאת דיבה. הליך זה דורש דיוק משפטי רב בניסוח העובדות. עורך דין יפעל לאיסוף עדויות וביצוע חקירות נגדיות שנועדו לחשוף את המניעים מאחורי הפרסום.

חשיפת סתירות בעדות המפרסם יכולה להפוך את הקערה על פיה גם בתיקים שנראים מורכבים בתחילה.

חשוב להבין כי תביעת לשון הרע היא הליך רגשי מאוד. הנפגע מרגיש שחייו ומוניטין שלו הופקרו. תפקידו של עורך הדין הוא לספק לא רק ייצוג משפטי, אלא גם מסגרת של וודאות וביטחון בתוך הסערה.

ניהול נכון של התיק שומר על האינטרסים שלכם ומאפשר לכם להתמקד בשיקום חייכם האישיים והמקצועיים בזמן שההליך המשפטי מתקדם.