עורך דין שיימינג שמעון האן והמאבק בתופעת הביוש הפומבי

תופעת השיימינג (ביוש) היא אחת הרעות החולות של העידן הדיגיטלי. היא תוצר לוואי של מציאות שבה בלחיצת כפתור אחת ניתן להרוס את שמו הטוב של אדם, לפגוע בפרנסתו ולגרום לו לעוגמת נפש אדירה, לעיתים קרובות מבלי שיש לו יכולת מיידית להתגונן. בעוד שהרשתות החברתיות משמשות ככיכר העיר החדשה, הן הפכו גם לזירה שבה נערכים משפטי שדה מהירים ואכזריים. בבמאמר זה נסקור את ההיבטים המשפטיים של תופעת השיימינג, נבין את ההבדל בינה לבין לשון הרע "קלאסית", ונפרט את הכלים המשפטיים העומדים לרשות הנפגעים.

מהו שיימינג ומה ההבדל בינו לבין לשון הרע

המונח "שיימינג" מתייחס לפרסום פומבי שנועד לבייש אדם, להוקיע אותו או לגרום לציבור לנדות אותו עקב התנהגות שנתפסת כשלילית. מבחינה חברתית, מדובר בכלי רב עוצמה שלעיתים משמש למטרות חיוביות כמו חשיפת עוולות צרכניות, אך לרוב הוא משמש ככלי נשק הרסני בסכסוכים אישיים.

מבחינה משפטית, החוק מתייחס לשיימינג ברשת תחת חוק איסור לשון הרע והחוק למניעת הטרדה מאיימת. כאשר אדם מפרסם פוסט, תמונה או סרטון שנועדו להשפיל אדם אחר בעיני הבריות, הוא מבצע עוולה אזרחית (ולעיתים אף עבירה פלילית).

ההבדל העיקרי בין שיימינג לבין תביעות דיבה מסורתיות טמון לרוב באינטנסיביות של הפרסום, במהירות ההפצה (ויראליות) ובמספר האנשים שנחשפים לתוכן בפרק זמן קצר. עורך דין העוסק בתחום זה נדרש להבנה מעמיקה לא רק בחוק היבש, אלא גם בדינמיקה הייחודית של הרשתות החברתיות.

שיימינג ברשתות החברתיות

הזירה המרכזית שבה מתרחש הביוש הפומבי היא כמובן האינטרנט. הפלטפורמות השונות כמו פייסבוק, טוויטר (X), אינסטגרם וטיקטוק מאפשרות הפצה המונית של מידע ללא כל סינון או בקרה מוקדמת.

הוצאת דיבה בעידן הדיגיטלי מתאפיינת בכך שהנזק נגרם כמעט מיידית. מרגע שהפוסט עלה לאוויר, הוא יכול להיות משותף אלפי פעמים, לקבל תגובות נאצה ולהישמר בצילומי מסך לנצח, גם אם המפרסם המקורי ימחק אותו לאחר מכן.

אחת הבעיות המרכזיות היא תחושת החסינות שיש למקלדת. אנשים נוטים לכתוב ברשת דברים שלא היו מעזים לומר פנים אל פנים. אנו עדים למקרים רבים של תביעת לשון הרע בפייסבוק המוגשת בעקבות סכסוכי שכנים, סכסוכי גירושין או חוסר שביעות רצון משירות, אשר גלשו להכפשות אישיות ולשיימינג פרוע.

בית המשפט אינו מקל ראש בפרסומים אלו, ופוסק פיצויים משמעותיים כדי להרתיע את היד הקלה על ההדק. יתרה מכך, גם שיתוף (Share) של פוסט שיימינג עלול להיחשב כפרסום לשון הרע ולהוביל לתביעה נגד המשתף, שכן הוא תרם להגדלת התפוצה והנזק.

שיימינג במקום העבודה

אף על פי שהקונוטציה המיידית של שיימינג היא אינטרנטית, התופעה קיימת וכואבת גם בעולם הפיזי, ובפרט במקומות עבודה. שיימינג במקום העבודה יכול להתבטא בהלבנת פנים של עובד בפני עמיתיו, שליחת מייל תפוצה לכלל החברה המשמיץ עובד מסוים, או נזיפה פומבית ומשפילה.

מקרים של הוצאת דיבה במקום העבודה הם חמורים במיוחד שכן הם פוגעים במישרין בפרנסתו של האדם, בביטחונו התעסוקתי ובמוניטין המקצועי שלו בענף. מעסיק או מנהל המבצע שיימינג לעובד חושף את עצמו ואת הארגון לתביעות בגין לשון הרע, כמו גם לתביעות בבית הדין לעבודה בגין התעמרות בעבודה.

החוק מגן על עובדים מפני השפלה, וקובע כי ביקורת מקצועית חייבת להיעשות בצורה עניינית ומכבדת. כאשר הביקורת הופכת למסע הכפשה אישי שנועד לבזות את העובד, הגבול נחצה והדבר הופך לעוולה משפטית הדורשת מענה. גם כאן, השימוש בקבוצות וואטסאפ ארגוניות הפך לכר פורה לביוש, וחשוב לדעת כי שיימינג בוואטסאפ מטופל בחומרה על ידי בתי המשפט.

דרכי פעולה משפטיות במקרה של שיימינג

ההתמודדות עם שיימינג דורשת פעולה מהירה ונחושה, שכן כל רגע שהפרסום באוויר מגדיל את הנזק. הצעד הראשון הוא בדרך כלל פנייה למפרסם בדרישה להסרה מיידית של התוכן הפוגעני ופרסום התנצלות.

במקביל, ניתן לפנות לפלטפורמות עצמן (פייסבוק, גוגל וכו') בבקשה להסרת התוכן עקב הפרת תנאי השימוש ופגיעה בפרטיות, הליך המכונה לעיתים מחיקת תוכן פוגעני מרשתות חברתיות. אם צעדים אלו לא עוזרים, או אם הנזק כבר נעשה, מוגשת תביעה אזרחית לבית המשפט.

במסגרת התביעה, ניתן לדרוש צו עשה להסרת הפרסום וכן פיצוי כספי. כפי שהזכרנו במאמרים קודמים, החוק מאפשר קבלת פיצוי ללא הוכחת נזק לשון הרע בסכום של כ-75,000 ש"ח (נכון להיום) לכל פרסום, ובמקרה של כוונה לפגוע – כפל פיצוי של כ-150,000 ש"ח.

במקרים של שיימינג, קל יחסית להוכיח את הכוונה לפגוע, שכן מטרת הפרסום היא מעצם הגדרתה לבייש ולהזיק. אתגר נוסף הוא כאשר השיימינג נעשה באופן אנונימי. במקרים אלו, עורך דין מנוסה ידע להפעיל הליכים לחשיפת כתובת ה-IP וזהות המפרסם מול ספקיות האינטרנט.

המאבק להשבת השם הטוב

המאבק בשיימינג הוא לא רק מאבק על פיצוי כספי, אלא מאבק על הזהות והכבוד של האדם. הכתם הדיגיטלי שנוצר בעקבות ביוש פומבי עלול ללוות את הנפגע שנים רבות, להפריע לו במציאת עבודה, ביצירת קשרים חברתיים ואף בזוגיות. מערכת המשפט מכירה בכך ומעניקה כלים להתמודדות, אך האחריות ליזום את המהלך מוטלת על הנפגע. אל תשלימו עם המצב ואל תתנו לבריונות רשת לנצח. יש מה לעשות, והחוק עומד לצדכם במאבק הצודק לניקוי שמכם.