הוצאת דיבה על רופאים ברשת: איך להגן על המוניטין שלך?

"פושע! הרס לי את החיים!" "רוצח, תיזהרו ממנו!" "הרופא הזה רשלן, הוא פגע בי בכוונה!" ביקורת כזו בגוגל או פוסט בפייסבוק הם הסיוט של כל רופא. בעוד שעבור בעל מקצוע אחר זו "רק" פגיעה במוניטין, עבור רופא – זוהי התקפה ישירה על רישיון העיסוק, על האמינות המקצועית ועל מפעל חיים שלם. זו לא "חוות דעת שלילית", זוהי הוצאת דיבה מהסוג החמור ביותר.

מדוע רופאים נמצאים על הכוונת?

רופאים חשופים להכפשות ברשת יותר מכל קבוצת מקצועית אחרת, וזאת בשל מספר גורמים ייחודיים:

1. ציפיות לא מציאותיות: עולם הרפואה אינו מתמטיקה. מטופלים מגיעים לעיתים עם ציפייה ל-100% הצלחה, ואינם מבינים שגם בטיפול הטוב ביותר ייתכנו סיבוכים או תוצאות לא רצויות.
2. מטען רגשי גבוה: בריאות היא נושא רגשי. כאב, פחד ואכזבה הופכים בקלות לזעם המופנה כלפי הדמות המטפלת.
3. א-סימטריה במידע: המטופל מרגיש חסר אונים מול המערכת. הרשתות החברתיות נותנות לו "כוח" להגיב, והוא משתמש בו בעוצמה, לעיתים בחוסר פרופורציה.
4. אנונימיות: קל מאוד לפתוח פרופיל מזויף בגוגל או בפייסבוק ולהשמיץ רופא מבלי לחשוף את זהותך, מה שמוריד את סף העכבות.

הגבול המשפטי: מתי ביקורת לגיטימית הופכת ללשון הרע?

לא כל ביקורת שלילית היא עילה לתביעה. חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, מגן על חופש הביטוי ועל זכותו של מטופל להביע את דעתו. הגבול הדק עובר בין הבעת דעה סובייקטיבית לבין קביעת עובדות שקריות.

• ביקורת לגיטימית (דעה): "הרגשתי שהרופא לא היה קשוב אליי", "חיכיתי שעתיים בתור וזה מתסכל", "אני אישית לא מרוצה מהתוצאה האסתטית של הניתוח".
• הוצאת דיבה (קביעת עובדה שקרית): "הוא פושע", "הוא רמאי", "הוא היה שיכור בניתוח", "הוא עשה לי את זה בכוונה כדי שאחזור שוב", "אין לו רישיון!".

החוק מחמיר במיוחד כאשר הפרסום פוגע ישירות במשלח ידו של אדם. כינוי רופא "פושע" או "רוצח" הוא לא הבעת דעה, זוהי קביעת עובדה המייחסת לו עבירה פלילית ורשלנות חמורה. זהו נשק שיכול להרוס קריירה שלמה ומהווה לשון הרע בעלי מקצוע.

שימו לב: האשמה ברשלנות היא קביעת עובדה

מטופל שטוען "אני חושב שהרופא התרשל" עדיין עשוי להיות בגבולות הבעת הדעה. אך כשהוא כותב "הרופא התרשל כי הוא שכח מספריים בבטן שלי" – זוהי קביעת עובדה. אם עובדה זו שקרית, מדובר בלשון הרע חמורה. הדרך הנכונה להתלונן על רשלנות היא באמצעות קבילה לנציבות קבילות הציבור במשרד הבריאות או בהגשת תביעת רשלנות רפואית, לא בשיימינג פומבי.
 ומה אם המטופל צודק? מלכודת "אמת דיברתי"

מה קורה בתרחיש המסובך ביותר: מטופל שבאמת נפגע רפואית, ומפרסם את סיפורו האמיתי בפייסבוק?

המטופל יטען לטובת הגנת "אמת דיברתי". הגנה זו דורשת שני תנאים מצטברים: (1) שהפרסום אמת, ו-(2) שהיה בו "עניין ציבורי".

כאן טמון המוקש המשפטי עבור המטופל, וההגנה המשפטית שלך:

1. "אמת" היא לא "פרשנות": ייתכן שהייתה תוצאה רפואית לא רצויה (עובדה), אך המטופל אינו מוסמך לקבוע שהיא נבעה מ"רשלנות" או שאתה "פושע". זוהי פרשנות סובייקטיבית וקביעת מסקנה משפטית שעלולה להיות לשון הרע, גם אם הסיפור הבסיסי נכון.
2. "עניין ציבורי" אינו "שיימינג": בתי המשפט מכירים בכך שהערוץ הראוי לבירור טענות על רשלנות רפואית הוא הגשת תביעה מסודרת לבית המשפט או קבילה למשרד הבריאות. הפיכת הפייסבוק לבית דין שדה אינה בהכרח משרתת את "העניין הציבורי" הנדרש בחוק, אלא משמשת בעיקר לנקמה אישית ולהפעלת לחץ פסול.

לכן, גם אם קיים בסיס עובדתי מסוים לטענת המטופל, האופן שבו הדברים פורסמו (למשל, שימוש בכינויי גנאי כמו "רוצח"), והפלטפורמה שנבחרה (שיימינג ברשת במקום בירור משפטי), עשויים עדיין להפוך את הפרסום למקרה של הוצאת דיבה.

המלכוד הקטלני: מדוע אסור לרופא להגיב בפומבי?

כאן טמון המוקש הייחודי והמסוכן ביותר עבור רופאים. בניגוד לבעל מסעדה שיכול להגיב לביקורת ("הבשר שלנו טרי, הנה תעודת המשלוח!"), רופא כבול בידיים וברגליים.

ברגע שרופא מגיב לפוסט וכותב "אתה שקרן! אתה בכלל לא שמרת על ההנחיות אחרי הניתוח!" – הוא מפר את חובת הסודיות הרפואית.

חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, קובע חובת סודיות מוחלטת על כל מידע רפואי. אפילו אישור עצם קיומו של הטיפול ("אני כן טיפלתי בך") מהווה הפרה של החיסיון.

ומה קורה כשהמטופל חושף את המידע בעצמו? (ויתור על חיסיון)

המאמר מבוסס על הנחת יסוד קריטית: לרופא אסור להגיב כי הוא כבול בחובת הסודיות הרפואית. אך מה קורה בתרחיש שבו המטופל עצמו מפרט בפומבי את מצבו הרפואי ואת פרטי הטיפול?

דוקטרינת "הוויתור על חיסיון": ברגע שהמטופל הכניס מרצונו את הפרטים הרפואיים הספציפיים האלה למרחב הציבורי, הוא אינו יכול עוד להשתמש בחיסיון כ"מגן" כדי למנוע מהרופא להגיב לאותן עובדות ספציפיות.

זוהי נקודה משפטית מורכבת ורגישה ביותר. היא עשויה לאפשר לרופא, באופן חריג ובזהירות מרבית, להגיב עובדתית (למשל: "הטענה בדבר סוג השתל אינה נכונה"). עם זאת, זוהי פעולה מסוכנת:

1. הוויתור חל רק על הפרטים שהמטופל חשף, ואסור לחרוג מהם במילימטר.
2. זוהי אינה "הזמנה לוויכוח" פומבי, אלא פתח צר מאוד לתגובה עובדתית מידתית.

השורה התחתונה: המאמר מנחה נכון לא להגיב בפאניקה. אך במקרים של ויתור חיסיון, יש לפנות מיידית לעורך דין כדי לנסח תגובה כירורגית ומדודה, כזו שתגן על שמך הטוב מבלי להפר את כללי האתיקה.

תוכנית פעולה משפטית להגנת המוניטין

כשהידיים שלך כבולות על ידי החיסיון הרפואי, עליך לפעול אך ורק בערוץ המשפטי.

הצעד הראשון הוא כמובן תיעוד, כפי שמצוין בטבלה. מיד לאחר מכן, הפנייה אל עו"ד לשון הרע היא קריטית. עורך הדין יגבש את האסטרטגיה: האם לפנות ישירות לפלטפורמה בבקשת הסרת ביקורות שליליות, האם לשלוח מכתב התראה לשון הרע למפרסם (אם הוא ידוע), או האם לגשת ישירות להגשת תביעת לשון הרע. הפעולה המשפטית היא הדרך היחידה להגן על עצמך תוך שמירה על החיסיון.

הפיצוי הכספי: מה שווי המוניטין של רופא?

החוק מכיר בנזק האדיר שנגרם למוניטין של רופא. גם אם קשה להוכיח כמה מטופלים בדיוק ביטלו תורים בגלל הפוסט, החוק מאפשר מסלול של פיצוי ללא הוכחת נזק.

החוק מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי של עד כ-80,000 ש"ח (נכון לשנת 2024, סכום המתעדכן בהתאם למדד) ללא צורך להוכיח שנגרם לכם נזק כספי כלשהו.

הגנה על מפעל חיים

המוניטין שלך כרופא הוא הנכס היקר ביותר שלך. הוא שווה יותר מהמרפאה, מהציוד או מחשבון הבנק. המוניטין שלך יקר מדי מכדי להפקיר אותו בידי מטופל זועם או מתחרה חסר מעצורים.

אנחנו, משרד עורכי הדין שמעון האן, מבינים את הרגישות העצומה והסיכון הייחודי של פגיעה בשם הטוב של רופאים. אנו פועלים בדיסקרטיות מוחלטת, תוך שמירה קפדנית על חיסיון רפואי, כדי לעצור את הפגיעה במהירות, להסיר את התכנים הפוגעניים ולדרוש פיצוי הולם על הנזק שנגרם. אנו מזמינים אותך לפנות אלינו לייעוץ דחוף.