חוקי לשון הרע בישראל, בדגש על חוק איסור לשון הרע, פועלים כתשתית משפטית שתוכננה במטרה לאזן בין כבוד האדם וצנעתו לבין חופש הביטוי. בתוך כך, קובע חוק לשון הרע בישראל, איסור על פרסום אמירות ותכנים פוגעניים, שיש בהם כדי להכפיש את שמם הטוב של אנשים פרטיים וארגונים כאחד, ולפגוע בהם במישור החברתי, המקצועי והכלכלי. בשורות הבאות נדון בזכויות וגבולות הגזרה בחוק איסור לשון הרע בישראל, הבסיס הראייתי הנדרש לניהול תביעת לשון הרע וחשיבות הסיוע המשפטי בהקשרים אלו.
על הזכויות שמקנה חוק איסור לשון הרע לנפגעי פרסומים פוגעניים
לשון הרע, כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע שנחקק בשנת 1965, היא כל תוכן, מסר או אמירה לסוגיהם, שיש בהם כדי לפגוע במוניטין, בשם הטוב או בכבוד הזולת – בין שמדובר באדם או ארגון (חברה, מלכ"ר וכיוצא באלו).
חוק איסור לשון הרע, קובע אילו סוגי פרסומים הם בחזקת לשון הרע ומהם הצעדים שאדם או ארגון שנפגעו מפרסומים כגון אלו, רשאים לנקוט כנגד הגורם העומד מאחוריהם.
אילו פרסומים נחשבים כהוצאת לשון הרע מבחינת החוק בישראל?
פרסומים נחשבים כלשון הרע בראי החוק בישראל, כאשר בכוחם:
- להשפיל את הזולת מול אנשים אחרים או להפוך אותו למוקד לשנאה, לעג או בוז.
- לבזות את הזולת בגין מעשיו, התנהלותו או תכונות שונות המיוחסות לו.
- לבזות את הזולת על רקע מוצאו הגזעי או האתני, השתייכותו הלאומית, אמונתו, גילו, מקום מגוריו, מוגבלותו, מינו, מגדרו או נטיותיו המיניות.
- לפגוע בפרנסת הזולת, במקצועו או משלח ידו, בעסקיו והכנסותיו.
כדי להגן על הציבור בישראל מפני ההשלכות המזיקות ומרחיקות הלכת של הפצת לשון הרע – חוק איסור לשון הרע, מאפשר לנפגעי הוצאת דיבה, להגיש תביעה אזרחית ו/או פלילית כנגד הצד הפוגע.
הבסיס הראייתי הנחוץ לניהול תביעות לשון הרע
כאשר אדם מחליט להגיש תביעת לשון הרע כנגד אדם שפרסם תכנים פוגעניים כנגדו, בראש ובראשונה, עליו להציג ראיות התומכות בכך שהפרסום האמור, הוא בגדר לשון הרע, כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע.
בראי החוק, מדובר כאמור בכל תוכן וכל מסר שעלולים לפגוע במוניטין ובשם הטוב של נשוא הפרסום ו/או בכבודו – בין שעסקינן באדם פרטי, תאגיד מסחרי או ארגון ללא כוונת רווח כמו עמותה.
יחד עם זאת, חשוב לסייג ולומר שלא כל אמירה שנתפסת כפוגענית בעיני הזולת, תיחשב בהכרח כעילה להגשת תביעת לשון הרע או תביעת דיבה. זאת ועוד – גם קללות, גידופים, ודברי ביקורת – נוקבים ככל שיהיו, עשויים שלא להיחשב כלשון הרע במקרים מסוימים. זאת מאחר והחוק מכיר בשוני בין התבטאויות שנעשו במסגרת הבעת דיעה אישית, לבין פרסומים שהוצגו כקביעת עובדות.
בנוסף לכך, הגשת תביעת לשון הרע, מחייבת את התובע להוכיח שהתוכן האמור עומד בקריטריונים של המושג "פרסום", כפי שהוא מוגדר בחוק איסור לשון הרע ובהלכה הפסוקה.
בקצרה, קיימים מקרים שבהם פרסום מסוים עשוי להיחשב ללשון הרע, בעוד שבמקרים אחרים, פרסום דומה, לא יחשב כך. אין מדובר בעיוות דין, שכן כל תביעת לשון הרע נבחנת לגופה, בהתאם לנסיבותיה הספציפיות. הפסיקה האם עסקינן בלשון הרע במקרה הנדון או לא, נתונה לשיקול דעתם של שופטי בתי המשפט, והיא תלויה בראיות המוצגות בפניהם ובנסיבות הספציפיות לכל תיק.
על גבולות הגזרה של חוק איסור לשון הרע
בתביעות לשון הרע אזרחיות, התובע שרואה עצמו נפגע מדברים שפורסמו בגנותו, איננו מחויב בהוכחת נזק לשם דרישת פיצויים מהמפרסם – עד לתקרה הקבועה בחוק, שלגביה נפרט בהמשך. פירושו כי אין משמעות לשאלה אם אמנם אירעה פגיעה של ממש בשם הטוב, בכבוד או בפרנסה של התובע עקב הפרסום דנן (או לסוגיית קיומו של שם טוב לתובע מלכתחילה). בהקשר זה, גם תחושותיו הסובייקטיביות של התובע עקב הפרסום – בין אם הוא חווה השפלה, עלבון או בושה עקב הדברים האמורים, אינה רלוונטית בראי החוק.
הקביעה אם עסקינן בהוצאת לשון הרע או לא, מתבצעת בידי בתי המשפט בצורה אובייקטיבית, על פי הנסיבות של כל מקרה לגופו, לפי אומדן שנקרא "מבחן אדם הסביר" וההקשר בו הדברים פורסמו.
זאת בשונה מהליכים פליליים הנפתחים בשל הוצאת לשון הרע, שבהם התובע נדרש להוכיח מעל לכל ספק סביר, שלנתבע (המפרסם) בהכרח הייתה כוונת זדון לפגיעה בכבודו ובשמו הטוב.
איך מגישים תביעה כספית לפי חוק איסור לשון הרע?
הגשת תביעה כספית על פי חוק לשון הרע, מתבצעת במסגרת הליכי משפט אזרחיים שמאפשרים לנפגעי פרסום לשון הרע לתבוע פיצוי כספי מהמפרסם, בסכומים כדלקמן:
- פיצוי כספי עד סכום של 70,000 ש"ח (נכון לשנת 2023) – ניתן לתבוע בתביעה אזרחית ללא הוכחת נזק, עבור כל פרסום מסוג לשון הרע, כהגדרתו בחוק.
- פיצוי כספי עד סכום של 140,000 ש"ח (נכון לשנת 2023) – ניתן לתבוע בתביעה אזרחית בכפוף להוכחת כוונת זדון מצד הנתבע לפגיעה בתובע, עבור כל פרסום מסוג לשון הרע, כהגדרתו בחוק
יתרה מכך, במקרה של תובע שיוכל להוכיח שנגרמו לו נזקים עקב הפרסום המבזה הלכה למעשה, בתי המשפט מוסמכים לפסוק לזכותו פיצויים על פי חומרת הנזק שנגרם לו, היקפו ושוויו.
מלבד לפסיקת פיצויים כספיים, מוסמכים בתי המשפט המטפלים בתביעות לשון הרע בישראל, גם לחייב את הנתבע (בין היתר), בהסרת הפרסום המכפיש כלפי התובע, ועל פרסום התנצלות פומבית, הודעה מתקנת או חזרה בו מן הדברים האמורים.
חשוב לדעת:
תביעת לשון הרע המוגשת לבית משפט לתביעות קטנות, מוגבלת עד סכום תביעה של 36,400 ש"ח (נכון לשנת 2023).
כמו כן, ברבים מהמקרים, סכום הפיצויים שבית המשפט קובע בפועל לזכות הנפגע (אם אכן זכה בפיצויים בתביעה), הוא נמוך במידה ניכרת מן הסכום המבוקש במסגרת כתב התביעה.
מסיבות אלו ונוספות, כדאי במיוחד להתייעץ עם עו"ד לשון הרע לפני שמחליטים אם לפתוח בהליכים אזרחיים בעקבות הוצאת דיבה.
לסיכום – חשיבות הסיוע המשפטי בתביעות על בסיס חוק לשון הרע
נקיטת הליכים משפטיים עקב הוצאת לשון הרע, אינה עניין של מה בכך. המציאות מלמדת כי הפסיקה בבתי המשפט בארץ בתיקי דיבה ולשון הרע, היא דינמית ותלוית נסיבות בכל מקרה לגופו, כך שקשה לאדם מן היישוב להעריך מראש, מה יהיו סיכויי ההצלחה בתיק שלו.
בהתאם לזאת, מומלץ מאוד להיוועץ בעורך דין לשון הרע מנוסה בנושא מבעוד מועד.
משרד עו"ד שמעון האן – עורך דין ונוטריון, כאן כדי לייעץ לכם ולכוון אתכם בכל התלבטות שעולה בהקשר לטיפול בפרסום לשון הרע. אל תהססו לפנות למשרדנו לייעוץ, ייצוג וליווי משפטי איכותי.
שאלות ותשובות:
לשון הרע, כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע שנחקק בשנת 1965, היא כל תוכן, מסר או אמירה לסוגיהם, שיש בהם כדי לפגוע במוניטין, בשם הטוב או בכבוד הזולת – בין שמדובר באדם או ארגון
לפי דיני לשון הרע בישראל, ייחשב כלשון הרע כל תוכן שפרסומו עשוי: להשפיל את הזולת מול אחרים או להפוך אותו למוקד לשנאה, לעג או בוז, לבזות את הזולת בגין מעשיו, התנהלותו או תכונות שונות המיוחסות לו, לבזות את הזולת על רקע מוצאו הגזעי או האתני, השתייכותו הלאומית, אמונתו, גילו, מקום מגוריו, מוגבלותו, מינו, מגדרו או נטיותיו המיניות, לפגוע בפרנסת הזולת, במקצועו או משלח ידו, בעסקיו והכנסותיו.
חוק לשון הרע בישראל, מאפשר לנפגעי פרסומים פוגעניים ומשמיצים, להגיש תביעת פיצויים אזרחית ו/או קובלנה פלילית נגד הצד הפוגע, העומד מאחורי הפרסומים הללו ו/או הפצתם ברבים.
היקף
הפיצויים שניתן לקבל לפי חוק לשון הרע בישראל ללא הוכחת נזק, עומד כיום על סכום של
עד 70,000 ש"ח (נכון לשנת 2023). ועד 140,000 ש״ח אם הנתבע פרסם לשון הרע
בכוונה לפגוע בתובע.
