האם מותר לצלם מסך של משתתפים בשיחת וידאו רבת-משתתפים ולפרסם את התמונה?

מאז שהזום הפך לחלק משגרת העבודה, הפניות בנושא הזה לא מפסיקות. לפעמים זה עובד שצילם מסך של ישיבת צוות ושלח לקבוצה עם הערה מצחיקה. לפעמים זה משתתף בהרצאה שצילם את המרצה ופרסם. ולפעמים זה הצד השני: "מישהו צילם אותי בזום ופרסם את זה, ואני נראה שם נורא".

התשובה הישרה, וזו הנקודה שכמעט כולם מפספסים: אלה שתי שאלות נפרדות לחלוטין – הצילום והפרסום. הצילום עצמו הוא לרוב הבעיה הקטנה. הפרסום הוא הסיכון האמיתי.

אני עו"ד שמעון האן, יו"ר ועדת לשון הרע בלשכת עורכי הדין במחוז ירושלים, ואני עוסק בתביעות פגיעה בפרטיות, צילום ופרסום ללא הסכמה. במאמר הזה אפריד בין שתי השאלות, אסביר מה מגדיל את הסיכון ומה מקטין אותו, ואצביע על מה שהופך צילום מסך תמים לעוולה.

שלב א' – הצילום: האם יש ציפייה לפרטיות בשיחה עם 40 משתתפים?

נתחיל בשאלה הבסיסית. סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 מתייחס לצילום אדם כשהוא ברשות היחיד. בשיחת וידאו התמונה מסובכת: המשתתף אכן נמצא פיזית ברשות היחיד שלו – בסלון, בחדר השינה, במשרד הביתי – אך הוא בחר להראות את עצמו לקבוצה.

בפועל, מה שמשפיע על התוצאה הוא מהי הציפייה הסבירה לפרטיות בהקשר הספציפי של אותה שיחה:

• וובינר או הרצאה פומבית עם מאות משתתפים – הציפייה לפרטיות נמוכה. המשתתף יודע שהוא נראה לקהל רחב.
• ישיבת צוות סגורה של שבעה אנשים – הציפייה גבוהה יותר. זו סביבה מוגדרת עם משתתפים מזוהים.
• שיחה אישית או טיפולית – הציפייה גבוהה מאוד.
• שיחה שבה נראה גם רקע הבית – כאן הציפייה עולה משמעותית, כי מה שנחשף חורג ממה שהמשתתף התכוון להציג.

ולכן הכלל שאני נותן: הצילום עצמו, בהקשר עבודה או לימודים ולמטרה עניינית, אינו לרוב הבעיה. הבעיה מתחילה ברגע שהתמונה עוזבת את ההקשר שבו נוצרה.

שלב ב' – הפרסום: כאן נמצא הסיכון

וכאן ההוראה החוקית שממנה נובעים כמעט כל התיקים בתחום הזה:

סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות מגדיר כפגיעה בפרטיות את פרסום תמונתו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו.

תקראו שוב את המילים "בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו", כי הן הלב של העניין. החוק אינו אוסר על פרסום תמונה. הוא אוסר על פרסום בנסיבות משפילות. ומכאן נגזרת התובנה המקצועית שאני מבקש שתיקחו מהמאמר הזה:

בתיקי צילום מסך, מה שיוצר את העוולה הוא כמעט תמיד ההקשר – לא התמונה.

אותה תמונה בדיוק יכולה להיות תיעוד לגיטימי או עוולה, לפי מה שנכתב מסביב לה. צילום מסך של עובד באמצע מצמוץ, עם כתובית "תראו איך הוא נראה בישיבות", הוא סיפור אחר לגמרי מאותו צילום שנשלח למנהל כתיעוד ענייני. וגם: צילום שקלט את חדר השינה של המשתתפת, את הכיור בכיור או את בן הזוג שעבר ברקע – חושף דברים שהיא מעולם לא התכוונה להציג, וזה בדיוק סוג הנסיבות שהחוק מדבר עליהן.

ולצד זה, כשהפרסום מלווה בטקסט פוגעני, נפתחת עילה שנייה במקביל לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 – ואז מדובר בשתי עילות ולא באחת.

מדרג הסיכון – טבלה מעשית

הכלל הפשוט שמכסה כמעט הכול: לפני שאתם מפרסמים, בקשו רשות. אמירה אחת בשיחה – "אני מצלם מסך לזיכרון, מי שלא מעוניין שיכבה מצלמה" – מנטרלת את רוב החשיפה.

והקלטה של השיחה? זה חוק אחר לגמרי

אנשים מבלבלים בין השניים, ולכן חשוב לחדד. הקלטת שיחה כפופה לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979, וההיגיון שם שונה:

• מי שהוא עצמו צד לשיחה ומקליט אותה – אינו מבצע "האזנת סתר" לפי החוק, שכן ההגדרה מתייחסת להאזנה ללא הסכמת אף אחד מהמשתתפים בה.
• מי שאינו צד לשיחה ומקליט אותה בלי הסכמה – נכנס לתחום הפלילי.

כלומר: להקליט ישיבה שאתה משתתף בה זה דבר אחד. להשאיר מכשיר שמקליט שיחה שאתה לא בה זה דבר אחר לגמרי. אבל שימו לב – העובדה שההקלטה מותרת אינה אומרת שהפרסום שלה מותר. גם הקלטה חוקית לחלוטין, אם תפורסם בהקשר משפיל, יכולה להוליד עילה. בעניין ההקלטות כתבתי בהרחבה בעמודים האזנת סתר בין בני זוג והאם מותר להציב מכשיר הקלטה.

קבוצות עבודה – שכבה נוספת שכדאי להכיר

כשמדובר בסביבת עבודה, נוספים שני שיקולים:

מהצד של העובד: צילום מסך של קולגה שמופץ בקבוצת העבודה ומלווה בהערות הוא מהמקרים השכיחים ביותר שמגיעים אליי, והוא יכול להתגלגל גם לעילה בגין לשון הרע במקום העבודה וגם לתלונה פנימית. בעניין זה קיים באתר עמוד נפרד על לשון הרע בזום במקום העבודה ועל הוצאת דיבה במקום העבודה.

מהצד של המעסיק: ארגון ששומר צילומי מסך של עובדים מחזיק בפועל מידע על אנשים, וזה מחייב הסדרה. חוק הגנת הפרטיות עבר בשנים האחרונות תיקון מקיף שהחמיר משמעותית את מערך האכיפה והסנקציות, ולכן ארגון שמתעד ישיבות בלי מדיניות מוגדרת – מה נשמר, לכמה זמן, מי נגיש לו והאם העובדים יודעים – נמצא בחשיפה גדולה יותר מבעבר. ההמלצה שלי למעסיקים היא פשוטה: מדיניות בכתב, והודעה לעובדים מראש.

לסיכום: פרסמו תמונה שלכם מזום, או שאתם מתלבטים אם לפרסם? פנו אליי לפני הצעד הבא

אני יודע שיש כאן שני סוגי אנשים שקוראים את המאמר הזה. יש את מי שגילה את עצמו בתמונה מביכה שמסתובבת בקבוצת העבודה ומרגיש חסר אונים ומושפל, ויש את מי ששלח צילום מסך בצחוק ופתאום קיבל מכתב מעורך דין. אני מבין את שני הצדדים, ואני מייצג את שניהם. אני לא מבטיח לכם ניסים, כי אין קסמים בעולם המשפט.

אבל אני כן מבטיח שנפריד יחד בין שתי השאלות שאף אחד לא הפריד: מה היה בצילום עצמו, ומה עשה ההקשר של הפרסום. נבחן אם קיימת פגיעה לפי סעיף 2(4) לחוק, אם נפתחה במקביל גם עילה לפי חוק איסור לשון הרע, ומה הסעד שיקדם אותכם באמת – הסרה מיידית, התנצלות, או תביעה. אם אתם הצד שפרסם, אנסח מתווה שמקטין את החשיפה במקום להעמיק אותה.

בתיקים האלה המהירות משנה, כי כל שעה שהתמונה באוויר היא הפצה נוספת. פנו אליי עוד היום לפגישת ייעוץ, ונטפל בזה בסדר הנכון.

עוד באתר: פרסום תצלום ללא הסכמה | צילום ללא הסכמה | לשון הרע בזום במקום העבודה | השמצות בוואטסאפ |