חוק הגנת הפרטיות צילום קטין והגבולות המשפטיים

בעידן שבו לכל אדם יש מצלמה בכיס והרשתות החברתיות מוצפות בתיעוד אינסופי השמירה על פרטיותם של קטינים הפכה לאתגר משפטי מורכב. החוק בישראל רואה בקטינים אוכלוסייה מוחלשת הזקוקה להגנה מיוחדת, ולפיכך הכללים הנוגעים לצילום ופרסום תמונותיהם הם נוקשים יותר מאלו החלים על בגירים. במאמר זה נפרט את המצב המשפטי הקיים בישראל, נסביר את האיסורים השונים, ונבהיר מה ניתן לעשות במקרה של הפרה.

מה אומר החוק לגבי צילום קטינים והסכמה

נקודת המוצא המשפטית היא שקטין אינו בעל כשרות משפטית מלאה לתת הסכמה לוויתור על פרטיותו. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, ועל כן כל פעולה משפטית משמעותית לרבות הסכמה לצילום ופרסום דורשת את אישורם. כאשר אדם מצלם קטין ומפרסם את תמונתו ללא אישור הוריו, הוא חושף את עצמו לתביעה בגין הפרת חוק הגנת הפרטיות בישראל.

החוק מגדיר פגיעה בפרטיות בין היתר כצילום אדם כשהוא ברשות היחיד, או פרסום תמונתו של אדם ברבים, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל אותו או לבזותו. כלומר סתם צילום של אדם ברשות הרבים (אדם הולך ברחוב) אינו מהווה פגיעה בפרטיות (אולם השאלה ׳מה עושים עם הצילום הזה׳ היא שאלה אחרת).

לעומת זאת, כאשר מדובר בקטינים בתי המשפט נוטים לפרש את החוק לחומרה. גם אם הקטין עצמו הביע הסכמה לצילום או "עשה פוזה" למצלמה הסכמה זו אינה תקפה מבחינה משפטית אם היא מנוגדת לרצון ההורים, או אם ניתנה ללא הבנה מלאה של ההשלכות.

זהו תחום המשיק לעיתים לנושאים של לשון הרע נגד קטין, שכן פרסום תמונה בסיטואציה מביכה עלול להוות לא רק פגיעה בפרטיות אלא גם עילה לתביעת דיבה. החובה לקבלת הסכמה היא אקטיבית ועל המצלם או המפרסם לוודא כי יש בידיו את האישור הנדרש לפני ביצוע הפעולה.

מתי צילום נחשב פגיעה בפרטיות

החוק אינו אוסר באופן גורף כל צילום של קטין אלא מתמקד בנסיבות הצילום ובמטרת הפרסום. צילום ייחשב לפגיעה בפרטיות אם הוא מתמקד בקטין באופן ספציפי, ללא הסכמה או אם נעשה בו שימוש למטרות רווח. סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי שימוש בשמו כינויו תמונתו או קולו של אדם לשם ריווח מהווה פגיעה בפרטיות. איסור זה הוא מוחלט כאשר מדובר בקטינים ונעשה שימוש מסחרי בתמונתם ללא חוזה מסודר מול ההורים.

בתיק תביעות קטנות 8475-08-10 נדון מקרה בו צולמה ילדה ברשות הרבים ללא הסכמת ההורים. הצילום השתרבב לתוך פרסומת של חברת חוגלה קימברלי. בתיק נטען כי

״כי רק חדי עין יכלו להבחין בצדודית חולפת של.. (הילדה) למשך עשירית השניה כשצולמה ברשות הרבים בתום לב, בנסיבות שאינן משפילות או מבזות וכי…מופיעה בצילום באקראי בלבד״

עם זאת, הושתו פיצויים על החברה, משום הרגישות הגבוהה לנושא

סוגיה נוספת היא צילום בסיטואציות רגישות או אינטימיות. גם אם הצילום נעשה במרחב שאינו פרטי לחלוטין אך בנסיבות שהאדם המצולם מצפה בהן לפרטיות הדבר עלול להוות הפרה. במקרה של קטינים הציפייה לפרטיות היא רחבה יותר. למשל צילום של קטין המקבל טיפול רפואי או קטין הנמצא במצב של מצוקה רגשית ברחוב הוא אסור בתכלית.

במקרים אלו עשויה לקום עילה לתביעה בגין צילום ללא הסכמה גם אם לא נגרם נזק ממוני ישיר, שכן הפגיעה היא בעצם החדירה למרחב האישי והאוטונומיה של הקטין ומשפחתו.

צילום בגן בית ספר או במרחב ציבורי

אחת הזירות המורכבות ביותר היא מוסדות החינוך והמרחב הציבורי. בגני ילדים ובבתי ספר נהוג להחתים את ההורים בתחילת השנה על טופס הסכמה לצילום.חשוב להבין כי הסכמה זו היא בדרך כלל מוגבלת לצרכים פדגוגיים או לתיעוד הווי הגן ולא לשימושים אחרים.

כמו כן, הורים רבים מוטרדים משאלת הצבת מכשיר הקלטה בגן ילדים או מצלמות אבטחה. בעוד שלצוות החינוכי או להורים אסור לצלם ילדים של אחרים ולהפיץ את התמונות בקבוצות וואטסאפ ללא רשות, התקנת מצלמות אבטחה כפופה לנהלים מחמירים של משרד החינוך וחוק סדר הדין הפלילי, והחומרים בהן אינם נגישים לציבור הרחב.

במרחב הציבורי כמו גני שעשועים או רחוב קיים מושג משפטי הנקרא "צילום אקראי": אם אדם מצלם את הפארק באופן כללי וילד זר "נתפס" בפריים באופן אגבי כשהוא ברקע וללא התמקדות בו, הדבר עשוי להיחשב כמותר תחת הגנת תום הלב. אולם ברגע שהצילום מתמקד בילד מסוים הופך אותו לנושא התמונה ומפורסם ברשתות החברתיות ההגנה הזו מתפוגגת. אנו עדים למקרים של צילום ללא רשות ברחוב שבהם עוברי אורח מתעדים קטינים בסיטואציות שונות ומעלים לרשת.

פעולה זו חושפת את המצלם לתביעות משפטיות שכן העובדה שהילד נמצא ברשות הרבים אינה מתירה את דמו מבחינת הזכות לפרטיות.

מה עושים אם פורסמה תמונת ילד ללא רשות?

גילוי תמונה של ילדכם מתנוססת ברשת האינטרנט או בפרסום כלשהו ללא ידיעתכם הוא אירוע מלחיץ ומכעיס. הצעד הראשון והמיידי הוא תיעוד ההפרה באמצעות צילומי מסך ושמירת הקישורים הרלוונטיים שכן תכנים דיגיטליים נוטים להיעלם או להשתנות.

לאחר מכן יש לפנות למפרסם בדרישה להסרה מיידית של התמונה. במקרים רבים הפנייה הישירה פותרת את הבעיה אולם כאשר המפרסם מסרב או כאשר כבר נגרם נזק יש מקום לשקול צעדים משפטיים.

החוק מאפשר הגשת תביעה אזרחית לפיצויים גם ללא הוכחת נזק בסכום של עד 50,000 ש"ח (צמוד למדד).

במקרים חמורים יותר שבהם התמונה שימשה לצרכים מסחריים או שהפרסום היה משפיל ופוגעני סכומי הפיצוי יכולים להיות גבוהים משמעותית. לעיתים הפעולה הנדרשת היא פנייה לספקיות האינטרנט או לרשתות החברתיות בבקשה לביצוע הסרת תוכן פוגעני.

הליכים אלו דורשים לעיתים התערבות של בית משפט שכן הפלטפורמות הגדולות אינן ממהרות תמיד להסיר תכנים ללא צו שיפוטי.

חשוב לזכור כי הזמן הוא גורם קריטי וכל שעה שהתמונה נמצאת באוויר היא עלולה להיות מועתקת ולהופץ הלאה ולכן נדרשת פעולה מהירה ונחישות משפטית.

הגנה על היקר לנו מכל

השמירה על פרטיותם של ילדים היא חובה מוסרית ומשפטית המוטלת על כולנו כחברה. ההורים הם קו ההגנה הראשון אך המערכת המשפטית מספקת את הכלים לאכוף את ההגנה הזו כאשר היא נפרצת.

הבנה של הוראות החוק והגבולות המותרים היא חיונית לכל הורה ולכל אדם המחזיק במצלמה. במקרים של הפרה בוטה של הפרטיות אל תהססו לעמוד על הזכויות של ילדיכם ולדרוש את התיקון והפיצוי המגיעים להם על פי דין.