הוצאת דיבה על רקע דתי: כיצד תובעים על פיצוי?

כינוי גנאי ארסי ששורט את הנשמה, המכוון ישירות לאמונה שלכם. אתם חשים מושפלים, מותקפים לא רק כאדם פרטי, אלא כחלק מקבוצה שלמה. החוק בישראל מכיר בעוצמת הפגיעה של הוצאת דיבה על רקע דתי. לא מדובר ב"הבעת דעה" לגיטימית, אלא בעוולה אזרחית ברורה שניתן לתבוע בגינה פיצוי כספי משמעותי.

מהי בכלל הוצאת דיבה על רקע דתי?

הבסיס החוקי לכל תביעת דיבה בישראל הוא חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. החוק מגדיר "לשון הרע" כפרסום של דבר שעלול, בין היתר:

1. להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג.
2. לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.

כאשר ההשפלה או הביזוי מבוססים ספציפית על השתייכותו הדתית של אדם, מדובר בהוצאת דיבה על רקע דתי. זהו ביטוי שיכול להיות מכוון כלפי יהודי, מוסלמי, נוצרי, דרוזי או כל בן אמונה אחרת, אך ורק בשל אמונתו. מדובר במקרה פרטי של לשון הרע וגזענות, וחשוב להבין מה נחשב לשון הרע על פי החוק.

חשוב להבדיל: החוק אינו אוסר על ביקורת עניינית על דת או על מנהגים דתיים, אלא על פרסום שמטרתו להשפיל אדם או לבזותו בשל השתייכותו הדתית.

"אבל זו רק הבעת דעה": הגבול הדק בין חופש ביטוי לדיבה

הטענה הנפוצה ביותר של נתבעים בתביעות דיבה היא "חופש הביטוי". אכן, חופש הביטוי הוא ערך עליון, אך הוא אינו בלתי מוגבל. הוא נסוג ומתבטל כאשר הוא פוגע בזכות יסוד אחרת: הזכות לשם טוב. קיים הבדל ברור בין הבעת דעה ללשון הרע.

בתביעות על רקע דתי, הגנת "תום הלב" או "אמת דיברתי" קורסות לעיתים קרובות. הביטוי "כל הX הם Y" (למשל, "כל היהודים גנבים" או "כל המוסלמים רוצחים") כמעט לעולם לא ייהנה מהגנת "אמת דיברתי", משום שהוא שקר גס ומכליל. קשה מאוד לטעון למקרה של הגנת תום לב כאשר כל מטרת הפרסום היא לבזות ולהשפיל על בסיס גזעני או דתי. גם הגנת אמת בפרסום אינה רלוונטית כאן.

נסיבות נפוצות: איפה הפגיעה מתרחשת?

הוצאת דיבה על רקע דתי יכולה להתרחש בכל מקום, אך היא נפוצה במיוחד בזירות הבאות:

• ברשתות החברתיות: לשון הרע בפייסבוק, טוויטר (X), לשון הרע בטיקטוק ואינסטגרם הן כר פורה לביטויי שנאה. תגובה (טוקבק) ארסית, פוסט משמיץ או אפילו שיתוף של תוכן פוגעני מהווים "פרסום" על פי החוק.
• קבוצות וואטסאפ: פסיקת בתי המשפט הכירה שוב ושוב בכך שגם קבוצת וואטסאפ "סגורה" (כמו קבוצת עבודה, ועד בית או חברים) נחשבת לזירת "פרסום". השמצות בוואטסאפ הן עילה מוכרת לתביעה.
• במקום העבודה: הערות משפילות מעמיתים, התבטאויות גזעניות של מנהל, או אפילו אימייל פנימי מכליל עלולים להוות בסיס לתביעה בגין הוצאת דיבה במקום העבודה.
• בחיים האמיתיים: סכסוכי שכנים, ויכוחים במרחב הציבורי או אסיפות דיירים יכולים בקלות להתדרדר לשימוש בכינויי גנאי על בסיס דתי.

להלן טבלה המסכמת את הזירות הנפוצות והדגשים המשפטיים:

האם הוצאת דיבה דתית היא גם עבירה פלילית?

כן, ובמקרים חמורים בהחלט. לצד המסלול האזרחי (תביעת פיצויים), החוק הפלילי נכנס לתמונה. סעיף 144ב' לחוק העונשין אוסר על "הסתה לגזענות". גזענות מוגדרת בחוק כרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני.

פרסום שמטרתו להסית לגזענות הוא עבירה פלילית חמורה שהעונש בגינה הוא מאסר. מתי לשון הרע היא עבירה פלילית זהו נושא מורכב, אך אפשרי. חשוב לציין כי המסלול הפלילי (הגשת תלונה במשטרה) והמסלול האזרחי (הגשת תביעת פיצויים) הם שני הליכים נפרדים. אתם יכולים להגיש תביעת פיצויים אזרחית גם אם המשטרה החליטה לסגור את התיק הפלילי, כפי שקורה לא פעם.

גורמים רשמיים, כמו היועץ המשפטי לממשלה, פרסמו הנחיות בנוגע לחשיבות האכיפה של עבירות הסתה ברשת, מה שמדגיש את חומרת הנושא.

המסלול הפלילי מול האזרחי: מה ההבדל האמיתי עבורכם?

חשוב להבין את ההבדל המהותי בין שתי הדרכים. המסלול הפלילי (הסתה לגזענות) נועד להגן על הסדר הציבורי ומטרתו היא ענישה פלילית של המפרסם (קנס או מאסר). מטרתו אינה לפצות אתכם אישית על עוגמת הנפש שנגרמה לכם. בנוסף, נטל ההוכחה הנדרש גבוה מאוד, והאכיפה בפועל נגד פרט בודד נחשבת נדירה.

לעומת זאת, המסלול האזרחי (תביעת לשון הרע) שם אתכם במרכז. מטרתו היא להעניק לכם פיצוי כספי אישי על הפגיעה בשמכם הטוב ועל ההשפלה שחוויתם. כאן, אתם שולטים בהליך ונטל ההוכחה הנדרש נמוך יותר.

לכן, בעוד שהגשת תלונה במשטרה היא זכותכם, המסלול האזרחי הוא לרוב הדרך המעשית והיעילה ביותר לקבל סעד אישי ופיצוי כספי על הפגיעה שנגרמה לכם.

מדוע ייצוג משפטי הוא קריטי בתביעות מסוג זה?

אמנם ניתן להגיש תביעת לשון הרע באופן עצמאי (במיוחד בבית משפט לתביעות קטנות), אך כאשר מדובר בפגיעה על רקע דתי, המורכבות עולה, והצורך בייצוג משפטי הופך קריטי:

1. פיצוי ללא הוכחת נזק: חוק איסור לשון הרע מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי סטטוטורי (ללא צורך בהוכחת נזק) בסכום של עד כ-80,000 ש"ח (נכון לשנת 2025, הסכום צמוד למדד). אם מוכיחים שהפרסום נעשה ב"כוונה לפגוע", בית המשפט רשאי להכפיל את הפיצוי לסכום של עד כ-160,000 ש"ח. עורך דין יידע כיצד לבסס את ה"כוונה לפגוע" הנדרשת.
2. התמודדות עם הגנות: הנתבע כמעט בוודאות יטען ל"חופש ביטוי", "אמת דיברתי" או "תום לב". נדרש ניסיון משפטי כדי לפרק את ההגנות הללו ולהוכיח שהן אינן רלוונטיות במקרה של השפלה על בסיס דתי.
3. איתור מפרסמים אנונימיים: אם הפגיעה נעשתה מאחורי פרופיל פיקטיבי, עורך דין יכול להגיש בקשות מתאימות לבית המשפט (צו לגילוי פרטי גולש) נגד פלטפורמות כמו פייסבוק או ספקיות האינטרנט.
4. אפקט ההרתעה: מכתב התראה רשמי ממשרד עורכי דין, המפרט את סעיפי החוק והסעדים הנדרשים (הסרת הפרסום, פרסום התנצלות ופיצוי כספי), משיג לרוב את התוצאה הרצויה במהירות רבה יותר וללא צורך בהליך משפטי ארוך.

מילים הן לא רק מילים: לוקחים אחריות על פגיעה

הוצאת דיבה על רקע דתי אינה "רק מילים". יש לה השפעה אמיתית, מצמררת ומשפילה על הנפגע. היא פוגעת בכבודו, בשמו הטוב, ולעיתים אף בביטחונו האישי. ההחלטה לפעול משפטית אינה רק עניין של פיצוי כספי, אלא עמידה על הכבוד האישי והצבת גבול ברור לפגיעה על רקע אמונה.

אם נפגעתם מפרסום משפיל על רקע דתכם, אל תישארו לבד מול הפוגע. החוק עומד לצדכם ומספק כלים ברורים לפעולה. אנו במשרד משרד עורכי הדין שמעון האן מבינים את הרגישות והכאב הכרוכים בפגיעה מסוג זה, ובעלי ניסיון בניהול תיקי לשון הרע מורכבים. אנו מזמינים אתכם לפנות אלינו. למידע נוסף וליצירת קשר, אנא צרו קשר עם משרדנו לבחינת המקרה שלכם.