לשון הרע בהליך משפטי: גבולות החסינות וההגנה על השם הטוב

בהליכים משפטיים טוענים המון טענות, לעתים גם מבלי לתכנן את הדברים. האם הדברים שנאמרים במסגרת הליך משפטי חשופים ללשון הרע, או שמא הם חסינים? הנה מה שחשוב להבין על דיני לשון הרע ביחס לדברים הנאמרים תוך כדי ההליך השיפוטי.

מה מותר ומה אסור לומר בהליך משפטי

הכלל הבסיסי בחוק איסור לשון הרע מעניק הגנה רחבה מאוד להתבטאויות שנשמעות תוך כדי דיון משפטי.

13. לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי…

(5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;

סעיף 13(5) לחוק קובע כי פרסום שנעשה על ידי שופט, בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, תוך כדי דיון, אינו משמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. הרציונל הוא לאפשר הליך משפטי תקין וחופשי, שבו הצדדים יכולים להציג את טיעוניהם ללא מורא וללא חשש שכל מילה שלהם תגרור תביעה נוספת. ההנחה היא כי לבית המשפט הדן בתיק ישנם הכלים לרסן התבטאויות חריגות, להעיר לצדדים, ואף לפסוק הוצאות בגין התנהלות לא ראויה, ואין צורך בהליך נפרד של תביעות אזרחיות בגין אותן אמירות.

הגנה זו, המכונה לעיתים "חסינות דיונית", חלה לא רק על דברים שנאמרים בעל פה באולם הדיונים, אלא גם על מסמכים המוגשים לתיק בית המשפט, כגון תצהירים, סיכומים וכתבי טענות. אולם החסינות הדיונית אינה אפקטיבית בכל מצב, כאשר ישנה הבחנה בין חסינות מוחלטת לעומת חסינות מותנית.

במקרים אלו, בעל דין יהיה חשוף לתביעה  ויהיה עליו להוכיח את ההגנות הרגילות הקבועות בחוק. זהו בדיוק המקום שבו עורך דין לשון הרע נכנס לתמונה, כדי לבחון האם הפרסום חרג מהמסגרת המוגנת והאם קיימת עילת תביעה.

תביעות לשון הרע בין בעלי דין

סכסוכים משפטיים רבים, ובפרט סכסוכי משפחה או סכסוכים עסקיים יצריים גולשים לפסים אישיים. אנו נתקלים במקרים רבים בהם צד אחד מגיש כתב תביעה לשון הרע כנגד הצד השני בגין דברים שנכתבו בכתב ההגנה או בתצהיר בהליך המקביל. בתי המשפט נוטים לסלק תביעות אלו על הסף: הסיבה לכך היא הרצון למנוע אפקט מצנן  – החשש שמא בעל דין יפחד לטעון את טענותיו בחופשיות שמא ייתבע.

אולם אין זה אומר ש"הכל מותר": ראשית, עורך דין המשתלח בצד שכנגד בשפה בוטה שאינה רלוונטית לדיון, עלול לעמוד לדין משמעתי בלשכת עורכי הדין.

כמו כן, במקרים קיצוניים שבהם הדברים נאמרים ללא כל זיקה להליך המשפטי, ייתכן שבית המשפט יסיר את החסינות, אך אלו מקרים נדירים ביותר. בדיקה של תביעות לשון הרע שנדחו מראה כי רובן נכשלו בדיוק בנקודה זו – הניסיון לתקוף התבטאויות שהן חלק אינטגרלי מניהול המאבק המשפטי.

הוצאת דיבה כלפי שופטים או עדים

החוק מגן גם על עדים המגיעים להעיד בבית המשפט. עד חייב להרגיש בטוח לומר את האמת כפי שהוא רואה אותה, מבלי לחשוש שייתבע לאחר מכן על ידי מי מהצדדים. לכן, גם אם עדותו של עד הייתה שקרית ופגעה בשמו הטוב של אדם, הנתיב הנכון להתמודד עם כך הוא באמצעות חקירה נגדית וקעקוע אמינותו במשפט עצמו, או באמצעות תלונה למשטרה על עדות שקר (הליך פלילי), אך לא באמצעות תביעת לשון הרע אזרחית.

שווה לציין עם זאת כי לעדים אין זכות לערער על פסקי דין בהם נקבעו ביחס אליהם ממצאים פוגעניים. ראו בעניין זה את פסק דין בש"א 8472-09 מאיר הוניגבוים נגד כב' השופט מגן אלטוביה ואח׳:

"הנה כי כן, כדי שתקום זכות ערעור לאדם שלא היה בעל-דין פורמאלי בהליך, לא סגי בכך שאותו אדם חש פגוע מן האמור בו; גם לא די בכך שנפגע אינטרס של אותו אדם או ששמו הטוב נפחת"

באשר להתבטאויות כלפי שופטים, כאן הדין מחמיר אף יותר מכיוון אחר. השתלחות בשופט או בעובד ציבור במסגרת הדיון אינה רק לשון הרע, אלא עשויה להיחשב כביזיון בית משפט או כעבירה פלילית של העלבת עובד ציבור. במקרים אלו, המערכת מגינה על עצמה לא רק באמצעות חסינות מפני תביעות, אלא באמצעות סנקציות מיידיות שיכול השופט להטיל באולם. לעיתים עולה האפשרות של הגשת תביעת דיבה ללא הוכחת נזק במקרים גבוליים, אך יש לבחון זאת בזהירות רבה ורק כאשר הדברים חורגים באופן ברור מההליך השיפוטי.

מתי בכל זאת ניתן לפעול

למרות החסינות הרחבה, ישנם מצבים שבהם ניתן לפעול משפטית. המבחן העיקרי הוא מבחן הזיקה להליך: האם הדברים שנאמרו היו רלוונטיים למחלוקת? האם הם נאמרו בפני הגורמים המוסמכים? אם שכן בבניין בית המשפט פוגש את יריבו במעלית ומקלל אותו, זו אינה התבטאות "תוך כדי דיון" והיא עשויה להקים עילת תביעה.

חשוב להתייעץ עם עורך דין המומחה בתחום כדי לנתח את הסיטואציה המדויקת ולא לרוץ להגיש תביעת סרק שתידחה על הסף ותגרור הוצאות.